הוא התקשר אליי נסער כולו: “תגיד שמעת מה קרה?”
אני: “לא אחי, על מה אתה מדבר? “שחררו את אורי מגידיש! צה”ל. ככה פתאום”.
אני: “אתה אמיתי?”. “לגמרי! עכשיו הודיעו את זה. ואתה יודע למה אני מתרגש פעמיים?”.
אני: “נו…”.”פעם אחת על אורי ופעם שניה עלינו. שאנחנו כל כך הרבה זמן מחכים להיפקד בילדים.
אתה מבין את המשמעות של המהלך הזה? אנחנו לא יודעים כלום. ופתאום, שמגיע הזמן דברים מדהימים יכולים לקרות, ככה בלי הכנה מוקדמת. אתה מבין לאן אני חותר?”.
“כן אחי” אמרתי לו “תחשוב על כל הרווקים והרווקות שכבר איבדו תקווה ואיך שהנס הזה פתאום, העיף להם את הרוח ונפח להם חיים מחודשים בתקווה שלהם…”.
הוא סיים את השיחה ואמר:
“זה ממש בחינה של ‘וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר’. עכשיו רק צריך להוציא סטיקר כזה. זה יעוף…”.
