בתור ילדים לא ממש חגגנו את יום העצמאות, במובן המסורתי.. כלומר זה היה יום של חופש מיוחד במינו, ומלא משמעות. לפעמים היה טיול או מפגש משפחתי, או ביקור באיזה מוזיאון או בחניון צה"ל, ובמקביל עידכון על התוצאות של חידון התנ"ך, אבל מסורת של חג עם ארוחה חגיגית, רבת משתתפים, סביב שולחן ערוך, לא הייתה. אם היינו מגיעים לפארק, חניון או כניסה למסלול שבו היה עשן מיתמר ממנגל- המובגרים היו מחליפים מבטים, ומעוותים את הפרצוף, הילדים היו מביטים בקינאה וכולנו היינו מתחפפים משם, מהר, נחושים להמשיך בתכנית הערכית שלנו.. לא חשוב מאיזו עדה אנחנו, רק אומר שאצל הייקים לא מקובל לעשות "על האש". את הנקניקיה היו מבשלים במים חמים ומנגל זה כלי שלא נכנס הביתה.
ממרום גילי – תיכף 50 (!) יש לי איזו פרספקטיבה על הציביון של יום העצמאות, ואני יכולה לומר: "שהחיינו יקיימנו"! עם ישראל חוגג ואוכל ומארח ומפנק. בבית, במרפסת, בטבע, בטיול, צמחוני או בשרי, ולפעמים בלי אפילו בלי מנגל. העיקר עם משפחה וחברים וברוחב לב. החג הזה- חג העצמאות הוא חג "צעיר", חג של העם, שמפתח סביבו מסורת מהממת ומנהגים מרגשים: הדלקת המשואות, פרס ישראל, זיקוקים טיולים בטבע, תפילות מוסיקליות, מסיבות ובמות, ריקודי עם, שירה בציבור.. לחיי העם הזה! השנה בנישה הכנו לכם כלי פיקניק (חד"פ) כחולים לבנים, מפות משובצות ומפיות נייר מתאימות, שרשראות משולשים, דיגלונים ודגלים, רנרים אלבד ואפילו פוסטר צביעה ענק כדי להעסיק את הילדים וספר שירה בציבור! הכל כדי לחגוג יחד ולהודות על כל הטוב שיש. הלוואי שנהיה ראויים לכל אלו שכבר לא איתנו ולמשפחות היקרות שלהם, שהחיילים שלנו יחזרו בשלום, שתהיה רפואה שלמה לפצועים ושכל החטופים שלנו יחזרו הביתה מהר ונוכל לשמוח יחד.
היום, יום שלישי, ערב יום הזיכרון, החנות פתוחה עד 18:30.
מחר, יום רביעי, יום הזכרון, החנות פתוחה עד 16:00
יום חמישי, יום העצמאות, סגור כי אנחנו ממנגלים, בע"ה, עם כל המשפחה הייקית שלנו:) יום שישי, פתוח כרגיל.
לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה!
